כשהזמן עובר בהודו הוא הולך לצידך לאט, הוא פוסע בשקט בשקט, מביט וממשיך הלאה.
כשהאמא יושבת על מדרגות בית הספר ומראה נוכחות לילדים שלה,
היא יושבת ואוספת כל שארית שמונחת לצידה, מקפלת, גוזרת ויוצרת
בקטן.
עולם של מגזרות נייר.
משחקת, עורמת, מעמיקה וזורקת.
כמו מנדלות חול, יוצרים, מקימים, מתרגשים ומוחקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה