Natural castles טירות מן הטבע

דוהרים לפנות בוקר בשמורת קאנה, הפארק הלאומי של הטייגרים. במרחק שעת טיסה מפונה ו 6 וחצי שעות נסיעה קופצנית ומתישה לכיוון מרכז הודו. בסיור הבוקר שהופך לשגרת יום הג'יפ מרשרש והציפורים זועקות, הפסקתי לספור כמה סוגים, המונים, מדהים.  מיני מינים של בהמות מופיעות בין העשבים הגבוהים, פתאום העין מגלה "אייל נקוד!" מתרגשים, "תראו כמה חזירי בר" אמא וחמישה קטנטנים והכל בשקט מופתי [כך המורה שולה הזקנה והנברנית אמרה] "גאור" אחד ענק וקבוצת חבריו קטנים יותר, אין לי מושג מה שמו העיברי, לדעתי הוא לא קיים בשום מקום, מכוער להפליא יצא ממיקסר ענק של תאו, ביזון, וגנו בעל גרביים לבנות וקרניים חובקות צואר. טליה אומרת שהוא דומה למישהו מבית-הספר, כולנו מצחקקים בשקט [אולי יש טייגר בסביבה].  מחפשת העין, חופרת, נוברת מבין העשבים אולי אגלה איזה טייגר יפיפה, החיה העצומה המרגשת הזאת. זכינו לראות כמה פסיעות והתרגשנו כמו ילדים.
ואז בתוך כל הקור הלא מרפה הזה, כשהאף שוכח את תפקידו לנשום...."Warning Call"....כך אומר ההודי הצנום שחושב שזה תפקידו היחידי, וכולנו קשובים: הקופים נוהמים נוחרים משהו, האילים משמיעים צווחות של ציפור, היער לא שקט, דרוך, משקשק ואנחנו מחכים, קפואים במקום מהקור ומהחוויה.קפואים כמו צואר של האיילה. האזעקה כל כך קרובה, יש משהו מרגישים, חוויה של פעם בחיים...להרגיש לרגע את עוצמת מלך היער, הוא מסתובב וכולם מחצצרים... מחכים שיעבור כבר איזה טייגר אחד לפחות, כלום.
...ואני המומה, נדהמת מהטירות הקטנות, גדולות שמקשטות את היער. מרשימות במיוחד, קתדרלות של מרכז העיר העתיקה, מבנים מרשימים במיוחד, כדאי לייצר סיורים מודרכים עם הסברים מפורטים על הטכניקה, הצריחים, הקימורים והמפתחים.. הם ענקיות, 2 מטרים לפחות, כל אחת עם אופי אישי של המתכנן, יש רבות שפיצים, מרובות צריחים, יש מעוגלות ויש הבנויות כמו גלים, גלים. כולן קשות כאבן, עשויות פירורי בוץ, אפשר לראות את הבניה החדשה, עדיין רטובה ואת הישנה יותר כשצבע בהיר יותר.  כל הטירות בנויות ממחצבים מקומיים, לא מיבאים שיש מאיטליה, כשהאדמה חיוורת יותר, הטירה תצא דומה.  כשהאדמה אדומה, הטירה תצא אדומה.
יש הנשענות על עץ או סובבות סביבו וכך המזון זמין תמיד, משלוחים ישירים הביתה ויש טירות שבחרו בעליהן לבנותן בשדות פתוחים, הנוף נפלא והאויר רווי חמצן.
לא ראיתי נכנסים ויוצאים, אני מניחה שכולם עסוקים.
ראיתי אחת הרוסה, כמו שריד ארכיטקטוני עתיק מגלה ממלכה מיתולוגית קמעה: מסדרונות, מחילות צרות וארוכות, מתפתלות, מובילות לכמה פתחים. כמו בפרמידות, רק ששם יש קמצוץ ופה השכונה הומה, כולם יורדים ועולים כל היום, יודעים אנא פניהם. וללא ג'י.פי.אס מגיעים לאן שצריך ובזמן, גוש עצום של אדמה עם קליפה קשה ופנים רך, עמוס צנרת מורכבת ומרתקת.
האם הייתי שמה ליבי לכך גם אם ראיתי טייגר?

הצילומים צולמו על ידי בשמורת "קאנה", הפארק הלאומי של הטייגרים במדיה פראדש, מרכז הודו.
את הסיפור המרגיז ומרתיח כל כך על אוזלת ידה של ממשלת הודו, איך תוך כמה עשרות שנים מאוכלוסיה של 40000 טייגרים נשארו רק 1200???????????????????????????????????????????????????????????????????
http://www.youtube.com/watch?v=z6BUxKRZAB4