21 דצמבר 2011

החתונה של באקטי - חלק א', טקס המנדי.bhakti's Wedding - Part A, Ceremony of Mendy.













בחדר קטנטן בקומה השניה ברחוב שצר מלהכיל את המכונית שלנו
יושבת קבוצת נשים, בשקט גמור מחכות שתורן יגיע לציורי טקס המנדי לפני החתונה של באקטי.
שקט של עצב ודאגה, שקט שעוצר בתוכו פחדים רבים מפני הבאות...
באקטי כבר לא תגור בבית הזה שבקצה הרחוב, היא לא תהיה שותפה לכל מדורות השבט שיוצרות הנשים כאן בכל שעה,
כבר לא תישן בין הקירות המקלפים בתוכם סיפורים על סודות וחוזקן של הנשים.
היא עוברת לגור עם האיש החדש, עם אימו ואחיותיו עם דודותיו ושכנותיו...היא צריכה ללמוד את שפתם, היא צריכה ללמוד  להכין את תבשיליהם, היא צריכה ללמוד את מנהגיהם.
מאעש הוא מקאסטה אחרת.
היא צריכה ללמוד לצבוע את הקירות החדשים בסיפורים שלה ושל בן זוגה לצד מדורה חדשה.
יש לה שנת חסד, ללא החיוך של אימה הטובה, ללא הדאגה של אחותה המלטפת ,ללא חמלתן של הקרובות האוהבות
וללא הידע המוקדם של ההתנהלות בתוך עולם מוכר.
היא מודאגת ומזילה דמעה לצד המזוודה האדומה שכבר סגורה לקראת מחרתיים.
הטקס הזה חכם כמו פקעת הקשרים להתרה,
באקטי יושבת פשוקת איברים ומציירים עליה עיטורים דקיקים
סביב, סביב, כמו פקעת כבלים, 5 שעות של ציורים
שבי בשקט ואל תזוזי, זו הסבלנות שתאלצי לשתוק אל תוכה.
ובתוך העיטורים ממלאים בדממה, כדי שפע, חתן וכלה, טווסים להצלחה ועיטורי מזל ואהבה,
ובין האצבעות יכילו העיטורים את שמו של החתן, בכדי שיחפש וימצא על גופה את שמו
ויעזור המשחק השקט לקירבה גופנית ראשונה בינו לבינה.


12 דצמבר 2011

Financial records









חנות פיצפונת אחת ברחוב הומה וצפוץ
אלפי ספרי חשבונות מסודרים בארונות זכוכית עם מסגרת עץ
כל הספרים על טהרה האדומים
כולם מתופרים בלבן
יש דקיקים וארוכים מאוד
יש קטנטנים ועבים כשרפרף
חלקם עם דפים מפוספסים
וחלקם חלקים
יש כאלה שזכו לקיפולים פנימיים, בכדי שידע הכותב לישר דרכו
המוכר המוסלמי הזקן והמזוקן
לבוש גלימה לבנה רקומה
שזורה כפתורים עם אבנים טובות ירוקות
שתופסות את העיניים היטב אחרי כל האדום הזה!
אין על צבעים משלימים.


One tiny towns shop on a busy street

Thousands account books lined in a glass cabinets  with wooden frams

All the books on the red purity

All stitching in white

There are thin and very long

There are tiny and thick as skimmed

Some with striped pages

And some parts

And some who have internal folds, to let him know writes straight through

 old Muslim Seller wite white beard

An embroidered white robe

 buttons with green gems

Catching the eyes very well after all that red

... about complementary colors.

06 דצמבר 2011

אופניים, עגלה, רשת ופח.Bicycle, wagon, net and tin.












יש גופיה בארון שהיא בת 20
יש מצעים על החבל בני 37
צלחת בת 66
ספר בן 50
ומזוודה בת 17
...האם יש מדד לכמויות השימוש? כשקניתי את הגופיה לאישי היקר איך יכולתי לדעת שילבש אותה 832 פעמים לערך?
אין ספק שמחירה היה זעום בהתחשב בזמני הלבישה.
כשרכשתי את שמלת הערב השיפונית משובצת החרוזים, נראה שעד היום אני משלמת את תשלומיה ודרישותיה!
ואם ידעתי שאלבש אותה ערב אחד, האם היה זה משנה?.
האם מבטי האהדה שיש לי אליה שונים ממבטו של אישי על אותה גופיה אהובה ונעימה.
האם טרנד הבדים המיושנים, המעבירים בשניות את 832 הימים???
ומאפשרים מבטי חיבה אל החדשה הנרכשת?.
והאם טרנד הוינטאג' כולל בתוכו מארז תחושת היסטוריה משפחתית מומצאת?.

יומצא נייר הלקמוס המאפשר מדדי שימוש...
ואז, אני אחליט!

In the wardrobe There's an undershirt it's 20 years old
There are linens on the clothesline  37 years old
Plate 66 years old 
a book 50 years old 
And 17 years old suitcase
 Is there a measure for using quantities ? When I bought the undershirt for my man how could I know he would wear it 832 times or so
No doubt the price
of which was small considering the times of wearing it
When I bought the chiffon gown beaded, it seems that to this day I pay the payments and her requirements
And if I knew I would wear it one night, would it matter
Do I have sympathy looks different then the gaze of on the   beloved and pleasant undershirt
Is the trend for old-faund shioned fabrics, make seconds from the 832 days
And enable the new look of affection to acquired
Is the vintage trend enclosure includes a sense of family history is invented

Provide me the litmus test that allows to measures used
Then, I'll decide!


04 דצמבר 2011

פגישה קטנה עם קולעת כסאות זקנה -A small woman braiding chairs










על כפיו יביא


מילים: יורם טהרלב

לחן: יאיר רוזנבלום



ברחובנו הצר

גר נגר אחד מוזר

הוא יושב בצריפו

ולא עושה דבר.

איש אינו בא לקנות

ואין איש מבקר

ושנתיים שהוא

כבר אינו מנגר.



והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו:

לבנות כסא לאליהו, שיבוא.

על כפיו אותו יביא

לאליהו הנביא.



והוא יושב ומחכה לו

כבר שנים חולם הוא שיזכה לו

על סודו שומר ומחכה לו,

מתי כבר יגיע היום.



ברחובנו הצר

גר סנדלר אחד מוזר,

הוא יושב בצריפו

ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים

מכוסים באבק

כבר שנתיים מונח

המרצע בשק.



והוא חולם כי נעליים הוא תופר

בן על הרים ינוו רגלי המבשר.

על כפיו אותן יביא

לאליהו הנביא.



והוא יושב ומחכה לו

כבר שנים חולם הוא שיזכה לו

על סודו שומר ומחכה לו,

מתי כבר יגיע היום.



בירושלים ישנו

איש לגמרי לא צעיר

שבנה הרבה בתים

בכל פינות העיר.

הוא מכיר כל סימטה

כל רחוב ושכונה,

הוא בונה את העיר

כבר שבעים שנה.

והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה

יניח למקדש את אבן הפינה

על כפיו אותה יביא

אליהו הנביא.



והוא יושב ומחכה לו

כבר שנים חולם הוא שיזכה לו

על סודו שומר ומחכה לו,

מתי כבר יגיע היום.









18 נובמבר 2011

בין השיתין - Between the lines







בא ונבחר מה לראות
שהמוח לא יגדיר רק מה שהוא רוצה
שהעיניים לא תבחרנה על מה להתמקד
בא נתאמץ להביט אחרת
שהגוף לא יחליט על הדרך הנכונה
שהרגליים לא יובילו כתמיד
והבטן תחשוב על חיים אחרים
כאילו ומעולם לא ראינו
כאילו שהמוח לא רגיל
כאילו למדנו ללכת
דקלום לרג'ין שרושמת מחדש.

16 נובמבר 2011

איזה עולם נפלא - And I think to myself what a wonderful world












נראה שהמבט על מוצר מוגמר לא ממש מרגש, מרטיט לבבות ,מדהים את הצופה או משאיר אותו פעור פה.   אולי כי הכל כבר כל כל מתועש, ממוכן, לעוס ,מכהה חושים וחסר מגע של חומר.   מבט אחד קטן על סדנת גילוף העץ בסמטה קטנטנה בשוק העץ אי שם בהודו הרחוקה תופס אותך נדהם, המום, מביט לאחור אל היסטורית מוחך ותוהה: האם כל מה שראיתי עד עתה ידעתי להעריך מספיק? השכלתי לתת מבט ולהבין קמצוץ מהעבודה שהושקעה בו?  האם ההבנה את המקצועיות והיכולת מספיקה? האם בעולם הרב מימדי הזה יש מקום לעבודת אומן ולא אמן?....ומבלי לענות אין לי ספק אחד, צריך רק להביט!.