אז מה עושים עם כל מיני בגדים קטנטנים יפיפיים כשהילדים כבר גדולים ורוצים זכרון מתוק של מניאטורות שפעם הסתובבו בבית. ואפילו הבוגרים עצמם צריכים תזכורת יומיומית להיותם אפונים!
מתחילים במיון מדוקדק מה הכי שווה, מה הכי מרגש ונוגע בבטן עם זיכרונות נעימים ומלטפים.
זה בעצם סוג של לוח השראה, משמע, לוח עבודה: כשהכל מונח לפניכם, הבדים ,סרטי תחרה, חרוזים,
כפתורים, אפליקציות [של בד - לא של מחשב], מתחילים במשחק - והמשחק הוא "חיבורים" שילובים
מענינים בין הבדים לרקעים וביניהם לתחרה, הפרורורציות הנכונות או היחסים הנרקמים בין הטקסטורות והצבעים השונים לבין המראה הרצוי.....מה המידה הנכונה?...ומה הכי נעים לעין?...תודות לאלה על כל אלה.
השלב הבא, כשיוצרים רצף טוב של חיבורים וקישורים מ ת ח י ל י ם :שמלמלה ראשונה עם פרחים קטנטנים בגודל של זרעי אפונים, מניחים על מספר רקעים ובודקים ,על איזה רקע מתקבלת השמלה הכי טוב שאפשר??? ולצידה תוספות, כדאי להניח תוספות שונות בכל צד וכך אפשרות ההשוואה הטובה ביותר. מי עולה לגמר? ועל מי לוותר? מזכיר קצת בחירת מסגרת ופספרטו [מיסגור פנימי].
כדאי לשמור על גודל של כרית נוי, בד"כ 45*45 או 50*50 ס"מ כמובן. ותמיד תמיד לשמור על רעיון קטן מאחור - אולי גב הבגד? או רקע שונה? או פס צבע אחד לרוחב? או או או או
אפשר להתייחס אל הכרית כתמונה, תמונה
מן האלבום, סוג של רצף זכרונות המחוברים
לרגע אחד - "תמונת ילדות".
אפשר לכתוב שמות או להניח פריטים או חפצים קטנטנים שימלאו את ה"סיפרון" הקטן הזה בתוכן רב מהתקופה שהיינו רוצים לשמר,
קרוב אל העין קרוב אל הלב. סוד קטן, אני שונאת לרקום וזה יפה בעיני כמו שיר, אז פשוט מדביקים בדבק טקסטיל ותופרים במכונה את מה שניתן.
אני לפחות, אורזת הכל יפה יפה ונוסעת ישר ל m&m מרינה ומריה התופרות המקצועיות ביותר בעולם. ושם מסבירה כל פרט ופרט והן תמיד מחייכות ומייעצות לרוב עוזרות לי לרדת מעצים שצמרתם מגרדת את השחקים ויוצרות שפה שפויה יותר.
ואלו הן שתי המופלאות
וזה מה שיצא, נא להכיר, הג'ינג'ית המתוקה הזאת היא יעל
ביתה של מיכל חברתי אהובתי.
רעיון מקסים והתוצאה עוד יותר.....מריגולד
השבמחקלגברת מריגולד, שעושה טוב בלב רבים....אין עליך. תודה. ואהבה.
השבמחק