המסע להודו החל...
סבר הפנים המחייכות מפי הקהילה הישראלית
"קיבוץ פונה" היה מרענן ונפלא!
הסיור של יעל ודריה החזירני לחיים במהירות.
Devika הנערה ההודית הנפלאה, בעלת שם של אלה
לקחה אותי לסיבוב מרתק של שופינג של נערות מתבגרות.
בין עשרות דוכנים קטנטנים מוצפים בכל טוב
נלקחתי יד ביד בנאמנות רבה ונחושה.
המסע המהפנט החל .....
טווית המארגים המתוכשטים הציפו אותי בהתרגשות מהולה בקלסטרופוביה.
פתאום חנק קל עטף את גרוני. אולי המעבר הקרוב? אולי התחושה של המחנק הנשי השיבטי של חוקים, גזרות ומסורת לא מתפשרת!
התכשיט גדל והלך, הציף אותי עד קנה הנשימה. ההתרגשות היתה עצומה. נפעמת מהיופי, היפנוט התהליך, והשקט של העשיה וההתרחשות הקציב פעימות חדשות.
כמו גם בתום התהליך, הסתובבתי עם תחושה של יותר מידי? או פחות מידי? או מה יקרה בפעם הנוספת שאבקש תכשיט שכזה?
ואז ביתי עיטרה את עצמה ירשה את אותו התהליך והכניסה את חותמתה! ושוב החנק הזה מציף. מעבר המסורת מדור לדור!
מקסים ומרגש.
השבמחקזה בטח מרגיש כמו מדיטציה בזמן העבודה על פנים היד :-)