25 נובמבר 2012

נשים, עורקים ועורק של חיים Women, arteries and vein of life














הנהר זורם בשקט מופתי, זורם, מתעקל, לוקח איתו אשפה, השתקפויות וקצף של כביסה...הנשים מכבסות בשקט מופתי, משפשפות, פורסות לייבוש על הסלעים ומקפלות בתנועות מוסכמות מראש...ואנחנו צופים מהצד בשקט מופתי, מביטים, מבקשים אישור לחתוך את הרגע, להיות שותפים....ולכולנו זורם הדם בעורקים, בשקט מופתי, זורם, מתעקל ומתפתל עד שיפריע משהו לזרימה והשקט המופתי יופר.
בכפר הנידח הזה, הנקרא על ידנו "הכפר של קולניק", אי שם רחוק מהעיר, קרוב להרים העוצמתיים הללו, המקום בו שתלנו אורז באוגוסט, נקראו לחזור. לחזור ולקצור. היה חם, אויר דחוס אבק וריח גללי פרות, צלילי פעמונים של אלה ושקט, מן שקט מופתי כמו ששולה המורה היתה אומרת.
נבו שלי הקטן, קיבל לידיו מגל ולאחר מספר דקות חתך את הזרת הקטנה, חתך עמוק וזורם. כזה שמדאיג את אמא או כל אמא אחרת. השקט נחתך בצרחה חדה, חדה יותר ממגל שעבר השחזה.  הונחה משחה שחיכתה בתיק של מיכל הבטנו אחת אל השניה בהסכמה ידועה מראש, זה עמוק.  חסמה המטפחת את הזרימה והמשכנו בטיול, ממילא בסופו של יום נבלה במתפרה סטרילית קצת יותר מזו שבשדה, שבכפר שלצד ההרים.
הפיקניק שלצד הנהר היה נפלא, שקט, טעים, משותף!.
הכובסות כבר היו שם, מצחקקות בשקט למראה ההתעניינות במשימה היומיומית הבילתי נגמרת שלהם. אין שירה או המהום, רק מלמולים קלים.  המרחק ביניהם מדוד מראש, מוסכם ומקובל כמו תנועות הגוף. למה בעלת הסארי הפירחוני שוטפת כילים היום ולא כביסה? מרוחקת קמעה. הכביסה מקרבת, מכריחה את האחת למתוח עם השניה, לקפל ולתפוס ולהניח הקערה על הראש והשוטפת, היא שמה כלי בכלי ואוחזת בדלי.
שקט מופתי.
והנהר זורם, לוקח איתו את קצף הכביסה ועוד כמה שקיות, לוקח איתו את מה שהיום ויקח איתו את מה שמחר.
עוד מעט ויבוא האיש עם הפרות והשוורים וגם זה עם הבאפלו, הם ישתו וירבצו והוא ישטוף וימרק פרוותם. ירחיק כל מזיק. מזיקים שסבון, מים ירחיקו, או חומר מחטא אחר. 
והנהר החיים ישטוף הכל, בשקט עם צלצול פעמונים, פעמונים תולים על צואר הבהמות מעוטרי בחרוזי פלסטיק ענקיים צבעוניים.
ושלדג אחד מצטלם ואנפה אחת לבנה, דגיגונים בורחים מרעד הפסיעה וההרים שותקים, הם שם לעולמים רובצים ושותקים.
ואני חושבת כמה מדהים, העולם, הנשים והצלילים. הזרימה, השקט והחיים ...    ודואגת על חמישה תפרים שיתפרו בזרת הקטנה של נבו כשהשקט המופתי יופר בצרחות לפנות ערב. 
וכשהכל יזרום בעורקי החיים אביט אשתוק ואשן, בשקט מופתי.



סוף דבר!
תמר.

4 תגובות:

  1. מופתי....מריגולד

    השבמחק
  2. איזה כייף לי שיש לי מעריצה ממריגולד אפשר שנקפל כביסה ביחד?

    השבמחק
  3. תמר, את משמשת לי דוגמה איך ניתן לחיות את החיים מתוך השתאןת, והרהור ומבט מתעניין, תוהה, סקרני ומעמיק.
    ואני כבר חשבתי שבחיים שלנו אין מקום לקצב שמאפשר לראות, ולנשום, ולחשוב...
    כמה מנחם ומעורר השראה.
    מה שלום הזרת של נבו?

    סיגל

    השבמחק
  4. סיגל יקרה ונדירה
    הפוסט של "הפרספקטיבה בסרילנקה"
    במיוחד בשבילך.
    תודה.

    השבמחק