Love marriage הם אומרים, אני לא ישנה כבר שבועיים, חושבת על זה שמכריחים להיות עם מי שלא מכירים, לעבור אחרי שנים בבית ההורים - בית מוכר, אהוב, מקום מיבטחים. לעבור לבית אחר, קסטה אחרת, שונה, לא מוכרת. שנת חסד הם מזכירים, תלמדי את השפה החדשה ואת כל התבשילים של אמא שלו. המזוודה האדומה מחכה שם בצד למחר. אחרי החתונה היא עוברת לפלנטה זרה לא מוכרת. תרגעי, הם אומרים לי, הם מכירים מימי התיכון, הם אוהבים, זה לא Arranged marriage, אל דאגה, זה היא בחרה. אני מביטה בטקס המנדי, כל החברות, הדודות, השכנות, באות ומשתתפות בטקס, "טקס הכבלים". המקסימה הזאת יושבת בחדר קטן לצד המעוטרות ולה 2 מעטרות משלה. במשך 4 שעות היא עוטה על עצמה את השלשלאות הצמחיות הללו, עמוסות מוטיבים, ברכות, סימנים, סמלים: להרמוניה, לזוגיות טובה, לבית חדש ואהבה טהורה, להצלחה וקירבה. שם בינות לכל הסממנים מחביאים את שמו של הבעל, שיתקרב, ישחק, יחפש וימצא. וליבי, ליבי כואב. הכל משחק שכזה. היא תיקח איתה את כל העיטורים והסמלים אוחזת במזוודה האדומה ותצא לעולם חדש. אנחנו מביטות בתדהמה בעיטורים, ביופיו של התיכשוט הזה, המריח כל כך, הלא מאפשר לזוז, עד שיתייבש ואז יחרט בעור ובזיכרון עד ל....... עד שיתפורר ולא ישאר יותר, הקסם של "אגדת החתונות".
וכמו בכל החתונות המוכרות לנו, יש רצף טקסים. מסתובבים סביב האש 7 סיבובים, ממלמלים, העשן ואבקות הצבעים צורבים את העיניים ויש את אלה ששוברים כד חרס "הוא יחפור עד מתחת לאדמה להביא את האושר בשבילה" אומר הדוד הזקן החייכן.
והיא נראית כל כך יפה, עוד שניה קורסת מעומס המשקל, שרשראות, ופרחים ועוד פרחים ובדים וסארי אדום רקום לעייפה ברקמת זהב צפופה, כבדה, וטיקה ועגילים ונזם וצמידים, המון צמידים, עשויי צדף, שלא ישברו כל כך מהר, צריך לענוד אותם שנה. הסימטריה חשובה, בדיוק אותו הדבר, בכל צד....ו... ו... תחזיקי מעמד, בתוך כל העשן הזה, בתוך הסרט הבוליבודי הזה, בתוך עשרות לחיצות הידיים וקבלות הפנים, עוד דף אחד מתוך ההזמנה ששלחתם. הזמנה שהיא ספר, בתוך קופסה, אדומה, מעוטרת, כל דף והשעה היעודה, כל דף והטקס שלו והחוויה שלו. ואני עייפה.
ובקבלות הפנים, הם עומדים, מחייכים, כולם עוברים, לוחצים ידיים ומצטלמים, אלוהים. כמה קשה. כמה מבחנים. כמה בדיקות וטסטים קטנים, גדולים. "אני בסדר" היא מתקשרת לדווח, "הכל בסדר", כמו מן סיסמא שכזאת המהדהדת בראשי עד עצם היום הזה.
ואת האולם בוחרים, מדקדקים, העשירים מרחיקים עד טירות של מהרג'ות ומבצרים נפלאים. לוקחים את כל המשפחה, הקרובים, השכנים. מטיסים את כולם ומשכנים, באותו המבצר שהוא גם מלון. במשך 4 ימים חוגגים, שוב קבלות פנים, האחת בבוקר והשניה לצהריים השלישית טקס לצד הבריכה רווי פרחים אדומים וצהובים. לכל אחד הסארי המתאים שבחרנו, קנינו ותפרנו כבר לפני ימים רבים.
והקישוטים, כמו העגילים וההזמנות, כמו קישוטי המינדי והבדים. עמוסים, רווים, מטופלים בכל צעד ושעל. שרשראות של יסמינים תולות על החלונות, שתביטי בהשתקפותך מבעד לארלקינו. כדורי פרחים תלויים ממעל. עלי כותרת פזורים, ריחות על ריחות של שמני יסמינים.
ובסופה של העלילה, יש טקס "ההליכה", "הפרידה", ה.....כולם נפרדים, מחבקים, מנשקים, מנפנפים לשלום, מברכים....והכלה האדומה, מעוטרת זהב, הולכת לפלנטה האחרת, מצטרפת אל עולם הנישואין. "תכף היא תשוב", מספרת לי דודה אחת פחוסת אף וחייכנית, "ככה זה".
אז, אני והעצב האדום הלכנו הביתה לשלום.
חיבור של 3 חתונות על 3 חתונות.
