אולי מכיוון שכך זה באוויר, ואלה נגד אלה
והאוויר כל-כך סמיך
והים נגד הברזל ואנחנו נגד המדוזות
וכולנו נגד האבק ונגד הזיהום ,האשפה והקורוזיה {צבעה מקסים...}
אז ,זה כבר כל-כך מושרש
שכשבאים לקנות סלון וכריות נוי, טפטים וסלון ,וילונות וכורסאות..........
אין מספיק ניגודים!
***********
למה צריך?
למה לא לחשוב על הרמוניה? שירה קלאסית? שירה בציבור? או כל שירה אחרת?
למה שהפרטים לא יזרמו במקצב רך או קיצבי? קלאסיקל או ג'אז? למה ניגודים?
כשהמבט מתנגש בדבר: פריט, צבע, או חומר ונהדף ממנו אל הדבר הבא, כמו במשחק טניס
וכן הלאה והלאה.......האם החוויה היחידה שנרצה להכניס לביתנו היא "מגרש הטניס" במהירות
מוכפלת=בבקשה!!!!!!!!!!!!! העין קופצת והלב לא נושם, המח מבולבל והנפש יגעה.
ואולי אפשר אחרת,
אולי כדאי להכניס הביתה מקצב חיים אחר, אשר מנגן לפי בחירתנו, שורק וואלס אוסטרי, מזמזם שיר של
אדית פיאף, מהמהם מנגינות של אמסטרונג.........
והמבט: המבט ינוע כבריקוד,
והעין תחבר צבע לדוגמא, לדגם, למסת רהיט,
תרקד בחדר ותשוב אלינו וחוזר חלילה
אולי בזה ישנה חדווה גדולה מאוד!
לא להתנגד
תמר
ולפרוש המלל: הכוונה לחוק לא כתוב שהומצא ונימצא בכל בית בארצנו הקודחת.
"חוק הניגודים" חוק שאומר שכל דבר שקונים או מניחים בבית ובכלל חללים ציבוריים,
אם לא קיים הניגוד הצבעוני, החומרי, הצורני, אין לו זכות קיום! בעבור מה הפריט
הומצא או נמצא או נירכש בכדי שיראה! ואם הוא מדבר בשפה רכה מידי או אוריריתs
נעימה, זורמת או שלווה, זכות הקיום שלו מוטלת בספק.
משמע, אלפי שנים של תרבויות נרכשות, מתעצמות, ניבנות אינן קיימות: כגון, השירה
היפנית שמורכבת מארבע שורות והחשיבות המכרעת היא להפסקות שבין המילים או
המשפטים, כי שם נמצאת הנשימה ושם מבררת הנפש ובודק המח מה נקלט...
כך נמחקת במחי יד תרבות של אלפי שנים- שהרי אין כאן מספיק ניגודים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה