בין השיתין - Between the lines

בא ונבחר מה לראות

שהמוח לא יגדיר רק מה שהוא רוצה

שהעיניים לא תבחרנה על מה להתמקד

בא נתאמץ להביט אחרת

שהגוף לא יחליט על הדרך הנכונה

שהרגליים לא יובילו כתמיד

והבטן תחשוב על חיים אחרים

כאילו ומעולם לא ראינו

כאילו שהמוח לא רגיל

כאילו למדנו ללכת

דקלום לרג'ין שרושמת מחדש.

איזה עולם נפלא - And I think to myself what a wonderful world

נראה שהמבט על מוצר מוגמר לא ממש מרגש, מרטיט לבבות ,מדהים את הצופה או משאיר אותו פעור פה.   אולי כי הכל כבר כל כל מתועש, ממוכן, לעוס ,מכהה חושים וחסר מגע של חומר.   מבט אחד קטן על סדנת גילוף העץ בסמטה קטנטנה בשוק העץ אי שם בהודו הרחוקה תופס אותך נדהם, המום, מביט לאחור אל היסטורית מוחך ותוהה: האם כל מה שראיתי עד עתה ידעתי להעריך מספיק? השכלתי לתת מבט ולהבין קמצוץ מהעבודה שהושקעה בו?  האם ההבנה את המקצועיות והיכולת מספיקה? האם בעולם הרב מימדי הזה יש מקום לעבודת אומן ולא אמן?....ומבלי לענות אין לי ספק אחד, צריך רק להביט!.

Mix&Match - חיבורים ושיגרה.

העולם עסוק בחיפושי טרנדים, נבירה תמידית בעולמות רחוקים, יש מקומות כמו הודו הרחוקה בה הרחובות עמוסים, גדושים, מתפוצצים ממידע, מידע חדש ,מידע מרתק לוכד עיניים ומוחות, למי שעוקב מבחוץ על השיגרה.

הישן מול החדש,

הפסים אל מול המשבצות,

ערמות של פסים על פסים,

צבע טרי וצבע מיושן מנגד,

רכות ונוקשות,

מקצבים משתנים של פסים,

תפירה אל מול ריתוך,

מי המכיל ומי המוכל...

כוחה של קבוצה - קבוצה ומקצב - Team power - Team & Rhythm

*כוחה של קבוצה מאפשר לכל פרט לתפוס את מקומו, החלשים מאחור, שרים ומדרבנים בכח הפה, לצידם בינוני הכח, מושכים את החבל ככל יכולתם, החזקים במיוחד קרובים אל הים, שם עוצמות הים לא משחררות כל כך בקלות, דורשות מאבק. הצעירים בתוך הים מוציאים אנרגיות בתיפוף על המים לנתב את הדגה. וכמו בסצנה כתובה מראש, כל אחד יודע את תפקידו, כולם יוצאים בריקוד מתעגל סביב מדורת הרשת, אין זמן או אפשרות לטעויות, הכל זורם, משחררים הדגים לערמות גדולות, יש הממלאים קערות כמודדים או שוקלים, יש המקפלים את הרשת, יש המחזירים את הסירה למים , יש שלושה המתקנים את הרשתות ויש אחד היוצא להתמקח עם העסקנים, הגדולים או הקטנים . אין מעצורים כולם נעים. מעגל שירת הבוקר. מחר יתחיל כל הסיפור מחדש.

*הצופה ומעורבותו, מקצב הלב הפועם את המחול המתוכנן הזה לא יכול להישמע בתמונות. אולי כן?!. יש נשימות חלשות, מתרגשות, חקרניות, מסוקרנות את הרגעים הנפלאים הללו, נשימות את תוך המצלמה. מחשבות על המתרחש, על מה בדיוק קורה?, עכשיו, אח"כ, מחר, כשכבר לא אצפה...כל יום, כל יום, גם כשאני במכולת ליד ביתי הריקוד ממשיך. מישהו חסר, מי ממלא מקומו?, מתחלקים איתו?. הקבוצה שלצידם לא משתה כל כך הרבה דגים מהים, אין עצב גדול למפסידים, אין שמחה גדולה לזוכים. אני צריכה לעזוב, רוצה לראות עוד קצת, רוצה לפגוש מחר את אותן דמויות: נותן הקצב הזקן, הצעיר החזק, הזקן המלומד, קבוצת הילדים שמשחקת בצד ולומדת מה תפקידם מחר, אשת העסקים....

*רשת לכל דג, מביאה אותך למסקנה שסיפור זה כל כך ישן, סיפור שמעביר סב לאב לבן כבר עשרות ומאות ואלפים של שנים. זה ניכר בפניו של מנהיג הקבוצה, קמטים של חוכמה, חרוש ידע וכבוד לים, הזקן והים. כל ההתרחשות כמו כתובה מראש, אין עצירות אין שאלות. יש שלוש רשתות בגדלים שונים, כל הסיפור חוזר שלוש פעמים, כל גודל וטיפולו כל רשת ותיקונה. ההישרדות היומיומית הזו לא מאפשרת תקלות, יותר מידי משפחות בשלוש רשתות.   והחוף מלא וגדוש. עשרות קבוצות, שבטים קטנים, כל סירה שבט, כל סירה והצבעים שלה, כל סירה והאנשים שלה. כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה אנשים.

I want this thing in my kitchen or living room

אין לי מה לומר

על היופי זה

על העיצוב והצבע

על המיתוג

על המהירות בה נעשה הדבר

על הסקרנות

ועל התחושה של פארק שעשועים עתיק יומין.

ועל זה שאין לי אומץ לטעום את זה!.

india is not so simple

כמויות המידע הבילתי נדלות חודרות למוח במהירות שיא, חזקות כמו ריח חריף, חודרות כל תודעה או תבנית אליה הייתה רגיל, אין מגרה אליה אפשר לאחסן את החידושים הללו, צריך לייצר חדשות ובהודו זה לוקח המון זמן. אי אפשר להחדיר למצלמה את הנפח הבילתי נתפס הזה, הכולל בתוכו: תדהמה משינויי תרבות כל כך קיצוניים - אתה פשוט לא מבין! למה הם מתכוונים, מה הם רוצים, למה כך ולא אחרת, מה זה, איזו התנהגות לא צפויה, איפה נמצא האדם בהיררכיה המוטרפת הזאת, איפה נמצאת האישה, הילדים, העניים, העשירים, הבתים, האוכלים, המשוגעים, הכלבים???. והכל מתנהל, זורם, איכשהו מנתב לו דרך וקורה. סיטואציות הרחוב בונות לך בראש סיפורים כואבים, אולי אין להם שום קשר למציאות אבל, זה נבנה. והכל מתערבב, סרטי בוליבוד, ריקודים, שירה, קצב, פרסומות, שלטי ענק, שכונות קבצנים, תכשיטים, בתים והמון פרות.  אז הקבצנים משתמשים בשלטי הענק לכסות את מיטתם בפני המונסון, והרוכלים משתמשים בגלגלי אופניים ליצור דוכנים ניידים, קערות פלסטיק משמשות כקסדות באתרי בניה ועם קבוצת זרדים שהפכה למטאטא מנקים את הרחוב, שאף פעם לא נקי. הכל זורם ומתנהל.כמו התנועה המטורפת. וכל הזרים הללו, ביניהם אני, מנסים לזרום עם הקצב הזה כרגע, עוצרים את התנועה לפרקים ומטרידים, וכולם מביטים!.