rusticindia לאבא שלי

...אוסף מטורף של פרפרים מתעופף לו בשמחה וצהלולים על פני כל העיר

ענקיים, בצבעים זוהרים מרתקים, יפיפיים, לא נחים לרגע!

לעיתים זוגות צהבהבים סובבים מתערבלים.

להקות של שפיריות חגות מעל לשדה התירס שלצד המלון

כולן באותו הרובד, ממעל

שבטים שלמים של בזים עצומי מימדים מקטלגים את מרכז העיר,

מוטת כנפיים שמחשיכה רחוב.

בדרך לכיתה צפרדעים פיצפוניות , אילניות,  מקפצות בין השלוליות....

המון סואן של אנשים.

ריקשות, אופנועים, אופניים, משאיות מקושטות מצלצלות, מכוניות ורכבים מפוארים בני 70

ואני.

indianfloralcolor

...כל ההמון הנלהב ממתין בתור ארוך עד אין רואים עם קערות קוקוס מלאות בפרחים, מחרוזות פרחים נדירות ביופין המשגעות את נחילי הדבורים שבסביבה. כל הריח היסמיני הטובל בקטורת מכל צד אופף את הנוכחים ומייצר אוירה שכל תמונה מוחקת כליל, רעשי הפעמונים ושירתה של הזמרת ההודית דקיקת הקול והגו מוסיף עוד נופח למופע האור קולי המוטרף הזה. מיני יצורי רוח משוכי צבעים אדומים וצהובים מציעים מתוך צרורות בדים עוד אבקה, רק תירכוש....ואני שמוחי גם כך וגם כך עמוס מידע שצריך להכיל, להפנים, לסנן ולקטלג בספריות ראשי, כבר מזמן מביטה המומה בכל ומעופפת חמישה סנטימטרים מעל הקרקע.....

Devika's Henna jewelry - תכשיטי החינה של דויקה.

המסע להודו החל...

סבר הפנים המחייכות מפי הקהילה הישראלית

"קיבוץ פונה" היה מרענן ונפלא!

הסיור של יעל ודריה החזירני לחיים במהירות.

Devika הנערה ההודית הנפלאה, בעלת שם של אלה

לקחה אותי לסיבוב מרתק של שופינג של נערות מתבגרות.

בין עשרות דוכנים קטנטנים מוצפים בכל טוב

נלקחתי יד ביד בנאמנות רבה ונחושה.

המסע המהפנט החל .....

טווית המארגים המתוכשטים הציפו אותי בהתרגשות מהולה בקלסטרופוביה.

פתאום חנק קל עטף את גרוני. אולי המעבר הקרוב? אולי התחושה של המחנק הנשי השיבטי של חוקים, גזרות ומסורת לא מתפשרת!

התכשיט גדל והלך, הציף אותי עד קנה הנשימה. ההתרגשות היתה עצומה. נפעמת מהיופי, היפנוט התהליך, והשקט של העשיה וההתרחשות הקציב פעימות חדשות.

כמו גם בתום התהליך, הסתובבתי עם תחושה של יותר מידי? או פחות מידי? או מה יקרה בפעם הנוספת שאבקש תכשיט שכזה?

ואז ביתי עיטרה את עצמה ירשה את אותו התהליך והכניסה את חותמתה! ושוב החנק הזה מציף. מעבר המסורת מדור לדור!

"עשי בכאילו אחרת" - make it up

האם צבע נותן כח, מעצים, מגדיל, מדגיש ומפקס מבט על המקום בו נשאף לרכז עוצמות???  העצמת צורה של עין מוגדלת, מתעקלת, כדג קטנטן המעצים עיניו לגודל של לויתן השוקל טון ורבע, שאף אחד לא יתקרב??? הרחבת גבולות קוי המתאר של הפה עד לאזניים יוצרת מאיתנו יצור מפלצתי טורף מכרסמים????
 והאזור הרגיש כל כך הפותח חלון אל תוך הגוף, חייב להיות מוגן היטב עם שערים וסוגרים, בל תיכנס רוח רעה!

צבע וצורה משמשים זה לצד זה כלי להעצמת הרצוי והחבאתו של מה שלא רצוי.
מי היה זה שמצא את צבעי השפתיים והביאן לנפרטטי בחשאי בכדי שתיצבע את שפתיה וכולם יהיו מרותקים, המומים וניפעמים מאודם שפתיה של היפה בתבל.
מי הצליחה למרוח עיניה בכחל יום יום ולשמר את היותן יוקדות בלובנן עד אין קץ.
ןאיך התחיל תושב המערה הראשון למרוח פניו בצבע כך שהפחד אחז בכל הצופים בו ולא היה ספק שהוא, הוא זה שיצליח

לגרש כל רוח רעה או להזמין את הטובה.

טליוצ'נ מדגמנת מעשה ידיה וידי בתוך שעות החופש האין סופיות.

דגם חוזר על נייר טואלט - Paterns on toilet paper

קל לשחזר דגם חוזר = patern על נייר טואלט, הנייר סופג מיד ומעביר כל מסר עם פרשנויות משלו. שוב ושוב ושוב, תלוי כמות קפלים ותלוי זמן שתית הצבע...אין כמו הפלא לפתוח המניפה ולגלות שינויים קלים שבקלים, נעלמים ומופיעים ומפתיעים.
בכל דקה ה patern מופיע בחיינו, יוצר מקצב מהפנט - לוקח את מבטינו לאלפית השניה, זה הזמן בו אנו מאפשרים שחרור
מוחלט והולכים שבי אחר ההיפנוט...וחוזרים, לשגרה ולעוד אלפי paterns הסובבים אותנו: בתנועה, בקצב שאנו יוצרים או מניעה הסביבה, בצבעים ואור, במופעים חוזרים ונישנים, במילים, בזכרונות וחלומות, בטעמים....יש פטרנים שאורכם נמשך שנים ויש כאלה ששניות מספיקות לחזרות רבות אינספור.  לו יכולנו להעצר לרגע ולהביט בדגם האחד יכול להיות שליבנו
היה נפתח לראות את כולם.

מסה של אור, חומר של אור - A material of light

     האור המפלח, החודר, המפציע דרך, המבקע, המאפשר לצורה להתפתח ואז, משנה עוצמתה מרווח שורותיה ומחליט:
מה יהיה עליה עכשיו ?.    האם אני מישיר מבט מטביע את החלונות הקטנים המאפשרים לו מעבר ולו לשתי דקות, ומתי אני משתנה.   יוצר ריקוד חדש מעמיק ארוך ותאטרלי ומצייר את החלונות ב "אור שונה לגמרי".    מחבר צורות שלעולם לא יזוזו, מרקיד חלונות שלעולם לא ינועו, ומהפנט, את המביטים בעיקר...
יש אשר הוא חד וברור כמו אבן ויש דקות בהן הוא סולח, מתפשר, מתרכך ומאפשר לצורה להוביל.
עד לרגע הקטן בו הוא נעלם. והצורה נעלמת איתו.                          אין דבר בחשכה, אין אור, אין צורה ואין צבע.      שעות של הבשלה ואגירת עוצמות, עד לאלפית השניה שבה יתנהל בלאט אל העולם מחכה לכל צורה שממתינה להתגלות, מגלה, מייצר אותה מחדש.  וכאם המכילה את ילדיה, מגלה אותה לראשונה ואז מתחיל את כל שירת האור מחדש....יום חדש החל.
צילומים,תמר אלסברג:החמאם במרכז המבקרים בעכו.