28 ינואר 2014

מקדשים אדומים מעשנים מדורגים אל השמיים מעלה מעלה, מיסתוריים, ארכאים, זרים, יוצרים פלנטה אחרת, משמיעים מקצבים אחרים, חדשים לעין ולאוזן....

קאסטת יוצרי הלבנים האדומות, חיים לצד, על, מתחת ואת עבודתם. יוצרים לבנים, עוד ועוד ועוד ...שורות, שורות, ישרות, מקבילות....פאטרן אין סופי של דגמים חוזרים, מה עוד אפשר לעשות עם לבנים ??? והם חתומים ורכים, נימוחים כשנוגעים.      אז בונים תנורי ענק, מהחומר עצמו, מהלבנים ושמים עצים ומבעירים לשעות ולימים. תנורי הענק המקדשיים האלה נראים כל כך שונים, מעולמות אחרים, מאגדות רחוקות מזמנים לא מוכרים. עולים אל השמיים מדורגים, מדורגים, פרמידות עתיקות. וכך העשן יוצא מהסדקים, לבן, לבן על רקע אדום, אדום כל כך נכון, כל כך מרשים, עוד דקה ואתפלל, קרובים לאלוהים,   ש ק ט .       הסדר הזה, מנגן, כמו להיכנס לשיר.    יש מקצב, ויש כילים שונים כאלה שמקישים, ושמצלצלים שמזמזמים ויש שמפסיקים, ה פ ס ק ה.      שם אפשר לעמוד, כה אמרו הסינים, הנשימה בשיר היא הרגע החשוב ביותר.              ושם מביטים בך.    כל כך הרבה זוגות עיניים, לבן, לבן על רקע אדום, שמלמלות צבעוניות, ילדים, המון ילדים, אישונים המומים מרצדים, כולם יוצאים מהחדרים הקטנטנים מהלבנים האדומות, והם       ש ק ט י ם מביטים.     כמו הנשימה בשיר, שקטים, מביטים.      ניסיתי לא להפריע לקצב, לא לקלקל את השיר, שיר נושן, ניגון עתיק בין 2000 שנים, אולי יותר?  באתי והלכתי והשיר ממשיך שם לנגן והעיניים חזרו להרי אדום והעשן מיתמר מעלה מעלה דרך המדרגות העולות מטפסות אל השמיים.   




















5 תגובות:

  1. מדהים איך אנשים חיים בעולם אחר, כל כך שונה. קשה להסתכל על זה מנקודת המבט של תרבותנו המערבית מבלי להתעצב.

    השבמחק
  2. תודה להגר, סיגל, אני מסכימה עם כל מילה. למדתי להביט מבלי להפריע, לשפוט, להתעצב כל כך....שהרי אפשר ללכת עם זה עמוק בפנים בכל יום, בכל שעה. זה פשוט כך, מאות של שנים...ויש לצד זה דברים אחרים, באמת עצובים, אותם אני מעדיפה לשתוק.

    השבמחק
  3. Where are you Tamar ????
    Give me news please !

    השבמחק